החלטה בתיק תא"מ 36728-11-09

פתח דבר

1.         בפניי בקשה כי מותב זה יפסול עצמו מלדון בתיק, בהתאם לסעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

2.         המבקשים הינם התובעים בתביעה כספית בסך 50,000 ש"ח שהוגשה נגד המשיבים: "שביל חלב - רשת מינימרקטים" (נתבעת 1) ובעליה (נתבע 2).

3.         עילת התביעה הינה על פי חוק הפרת חוק איסור הפלייה ומוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.

            לטענת התובעים, הציב נתבע 2 במהלך אירועי הגאווה שהתקיימו באותה עת באילת, שלט בכניסה לחנותו, שבו נכתב "אין כניסה להומואים" [להלן: "השלט "].

4.         הנתבעים הכחישו טענות התובעים, בטענה כי השלט לא נתלה על ידם ולא על ידי מי מטעמם, וכן נטען כי התובעים הכריזו חרם צרכנים כנגד הנתבעת וחנויותיה והוציאו את דיבתם רעה, וגרמו בכך לנזקים המוערכים על ידם בסך של 50,000 ש"ח - דבר המקנה להם לכאורה זכות לקיזוז.

5.         התובענה הוגשה בסדר דין מהיר, ההוכחות בה הסתיימו וניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

6.         בקשה זו הוגשה לאחר כ- 10 ימים לאחר ישיבת ההוכחות.

7.         יצוין, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה עובדתית: האם השלט נתלה על ידי הנתבעים, או מי מטעמם, או בידיעתם?

            בהתאם לכך התמקדו ההוכחות בשאלה זו.

            עובדה זו חשובה להבהרת הדברים בהמשך.

עילות הפסלות

8.         עילת הבקשה לפסלות בטענה כי אמירות של בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.06.2011, כמו גם הצעות הפשרה שהוצעו באותו דיון, מקימות חשש למשוא פנים ולדעה קדומה.

            טענות המבקשים:

א.         בהמשך להצעת בית המשפט כי הנתבעים יתלו שלט בכניסה לחנות עם נוסח הבהרה שיוסכם בין הצדדים, התבטא בית המשפט בצורה מזלזלת, ביחס למשך הזמן שבו יוצב השלט בכניסה לחנות, בזו הלשון: "תשימו את זה ביום הגאווה, בשבוע הגאווה, בחודש הגאווה, אני לא יודעת כמה זה ... ", כאשר אמירה זו נאמרה ב"צורה מזלזלת" [להלן: "הטענה הראשונה "].

ב.         כאשר סבר ב"כ המבקשים כי עליו לשקול את ההצעה עם נציגי המבקשת 2, פנה אליו בית המשפט באלו המילים: "כדאי לאדוני להסתפק במחוות האלה, תזכור שלפני כמה שנים גם את זה לא הייתם מקבלים " [להלן: "הטענה השניה "]. 

ג.          הועלתה הצעה נוספת על ידי בית המשפט, שלפיה המבקשים יפרסמו הודעת התנצלות בעיתונות המקומית על הפגיעה בשמה הטוב של החנות [להלן: "הטענה השלישית "].

ד.         כאשר נשאל נתבע 2 מה עלה בדעתו כאשר מכר במכולת שלו ביצים ועגבניות לנערים בזמן שהמצעד חלף במקום (שעל פי הנטען, הושלכו על הצועדים), השיב הלה: "חשבתי שעושים שקשוקה", ובתגובה  פרץ מותב זה בצחוק, ובהמשך אף התנצל [להלן: "הטענה הרביעית" ].

ה.         בית המשפט הציע הצעות פשרה, תוך שגילה אף את דעתו ביחס לסיכויי תביעתו ולרף ההוכחה הנדרש ממנו [להלן: "הטענה החמישית" ].